החלטה בתיק פר"ק 32686-01-11

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.         משיבה 1 (להלן: "החברה") עוסקת בגביית שיקים וחובות מחייבים בתיקי הוצל"פ והיא מנוהלת בידי מר שלום מליח (להלן: "מר מליח") המשמש בה כדירקטור. בנו של מר מליח, מר רזיאל מליח, מחזיק במחצית ממניות החברה והוא מתגורר דרך קבע בארה"ב. המבקש מחזיק אף הוא במחצית ממניות החברה ומשמש בה כדירקטור. אביו של המבקש, מר שבתאי טופז (להלן: "מר שבתאי"), ניהל חנות שבבעלות החברה וסייע בידי מר מליח בניהול החברה. החלטה זו עוסקת בבקשת המבקש למתן צו פירוק כנגד החברה לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה").

2.         לטענת המבקש, במשך השנים בהן קיימת החברה, הוא קיבל דיווחים על פעילות החברה ממר מליח, ואולם בשנים האחרונות בקשותיו להסברים אודות ניהול החברה נענו בהסברים בלתי מספקים ולא נתמכו באסמכתאות. גם פניות למר מליח באמצעות אביו, מר שבתאי, לקבלת דוחות ומידע אודות פעילות החברה, לא נענו. לטענת המבקש, גם מאביו נמנעה האפשרות לעיין בספרי החברה ולקבל עידכונים על פעילותה, חרף העובדה שמשכורתו נגזרת מהכנסות החברה. אביו גם סיפר לו על חשדו כי מר מליח מבריח נכסים מתוך הכנסות החברה, וחשד זה קיבל אישוש מדיווחים תמוהים שנמסרו על ידי מר מליח. המבקש ציין כי הוא ערב לכל חובות החברה בחשבון הבנק שלה ולאחרונה הוא קיבל מכתב התראה מהבנק על כך שהחוב בחשבון הבנק עומד לפירעון מידי. הוא ציין כי אמנם כיום החברה סולובנטית, ואולם יש חשש כי מיום ליום מצבת חובותיה גדלה וחושפת אותו כמו את בעל המניות האחר לתביעות מצד נושי החברה כלפיהם ערבים בעלי המניות באופן אישי. כך למשל, הוא הצביע על חוב דמי שכירות בשיעור 66,000 ש"ח, על חוב לחברת הניהול של הבניין בו ממקום משרד החברה בשיעור של 50,000 ש"ח, והחוב האמור לבנק, כשחובות אלו גדלים מיום ליום והחברה תתקשה לפורעם בהעדר הכנסות. בשל העובדה כי הוא ממודר מהמידע אודות פעילות החברה, נבצר ממנו לקבל החלטות ולפעול לפירעון החובות. לדבריו, בשל חוסר האימון המוחלט שנוצר בינו ובין מר מליח לא תהיה הסכמה באף היבט של ניהול ותפעול החברה ולא ניתן יהיה לקיים בה החלטות, ובנסיבות אלו, על בית המשפט להורות על פירוק החברה.

3.         את ההתנגדות לבקשה הגיש מר מליח ובה טען כי אין מקום להורות על פירוק החברה. לדבריו, מר שבתאי עבד במשך השנים במשרד החברה, נטל חלק פעיל בניהולה וידע את כל אשר נעשה בה. כל זאת, עד ליום 1.07.10 אז חדל מר שבתאי לפקוד את מקום העבודה ואף לא ענה לטלפונים, אך בד בבד הוא ממשיך גם כיום להחזיק ברכב החברה. הוא הוסיף כי הכנסות החברה מהחנות היו גלויות לפני המבקש מפני שהן נתקבלו על ידי אביו, ודווקא הוא היה זה שהמידע אודות ההכנסות מהחנות נסתר מעיניו. בשלב מסוים החנות נסגרה בשל הפסדים, כשלדבריו, אין הוא יודע מה הוביל למצב זה ולאן נעלמו הכספים שנתקבלו במסגרת הפעילות בחנות. בנסיבות אלו נטען שאין ממש בטענה כי החברה נמצאת במצב של "deadlock" ואין כל הצדקה לפירוקה, מה גם שהחברה יכולה להמשיך ולפעול בלעדי המבקש שאינו נצרך לניהולה. 

4.         בדיון שהתקיים ביום 30.03.11 שבו הצדדים על טיעוניהם וב"כ הכנ"ר הסכימה עם המבקש כי במצב שנוצר, בו אין דרך להביא את שני בעלי המניות המחזיקים כל אחד במחציתם, לידי שיתוף פעולה, הדרך הנכונה היא להורות על פירוק החברה בהתאם להוראת סעיף 257(5) לפקודה, כשתחילה יש למנות מנהל מיוחד על מנת לעמוד באופן אובייקטיבי על מצבה של החברה.

דיון והכרעה

5.         בהתאם להוראת סעיף 259 לפקודה הרשאים לבקש פירוק הם החברה, נושה ומשתתף. סעיף ההגדרות בפקודה מגדיר "משתתף" בחברה שבפירוק: "כל מי שהוא חבר בה או שהיה חבר בה תוך השנה שלפני תחילת הפירוק, ובהליכים שלפני הקביעה הסופית של המשתתפים - גם כל מי שנטען כי הוא משתתף". משכך, המבקש שהוא בעל מניות בחברה רשאי לבקש את פירוקה של החברה בהתקיים אחת מהעילות הקבועות בפקודה לפירוקה. 

6.         סעיף 257 לפקודה קובע מהן העילות לפירוק חברה בידי בית משפט. החלופה החמישית היא כש"בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק". השימוש בסעיף זה לא יעשה במצב שהחברה אינה סולבנטית, והוא למעשה "סעיף סל" המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב, ביציקת תוכן למסגרת של "הצדק והיושר" שיובילו להורות על פירוק חברה (רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, פ"ד נד(1), 149; ציפורה כהן, פירוק חברות (תש"ס) 117).

7.         עם זאת, הכלל הוא כי אין "להמית עסק חי" בשל סכסוכים פנימיים, שניתן לפותרם באמצעים פחות דרסטיים, וההלכה מקדמת דנא היא כי יש להימנע ככל הניתן מפירוק חברה סולבנטית בשל סכסוכים בין בעלי מניותיה. השימוש בעילה זו לפירוק חברה ייעשה במשורה ובמקרים חריגים כשמדובר בחברה שאינה פעילה עוד או שנקלעה למבוי סתום אשר סביר להניח שיימשך בעתיד וכאשר אין סעד חילופי היכול למנוע את קיפוח המיעוט או ליישב את הסכסוכים בניהול החברה מלבד סעד הפירוק (ראו ע"א 419/89 אולשטיין נ' זקסוניה מטויה ואריגה בע"מ, פ"ד מו(1) 172; פש"ר (מחוזי-נצ') 388/07 מ.ג.י.ת בע"מ נ' מאירוב, פורסם במאגרים [20.07.08]; פש"ר (מחוזי-י-ם) 976/04 גולובנצ'יץ' נ' פנינת טל השקעות ובניה בע"מ, פורסם במאגרים [14.04.06]); פש"ר (מחוזי-ת"א) 1816/00 גלריית גורדון נ' אמנות בע"מ, פורסם במאגרים [10.09.01]). כך למשל, לא יינתן סעד הפירוק כאשר ניתן לפתור את הבעיה שנוצרה בדרך של מכירת המניות של מבקש הפירוק לחברה או לגורם שלישי או במכירת מניות החברה אליו.

8.         בין המקרים הכלולים במסגרת שיקולי "הצדק והיושר" בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להורות על פירוק חברה, הם מקרים בהם החברה איננה פעילה עוד ואינה מקיימת את המטרות לשמן נוסדה; ניהול החברה נעשה בניגוד לדין או תוך ביצוע מעשי תרמית; החברה מהווה אך הסכם שותפות בין בעלי מניותיה, ואינה ישות עסקית עצמאית שפירוקה יביא לסיום לא נחוץ של פעילותה הכלכלית; החברה היא חברת "בועה" החסרה תשתית מסחרית; והמשך ניהולה של החברה נקלע למבוי סתום, הנובע מכך שכוח ההצבעה במועצת המנהלים ובאסיפה הכללית מחולק בשווה בין שתי קבוצות, שיש ביניהן חילוקי דעות, או כאשר מדובר בחברה שהיא למעשה שותפות (ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, פורסם במאגרים [2.09.10]; רע"א 5596/00 בעניין סתוי, בעמ' 155; פש"ר 1355/04 היכלי הכרך בע"מ נ' שוב, פורסם במאגרים [1.09.04]; פש"ר (מחוזי-ב"ש) 6172/01 פרברי נ' שרותי ליסינג בנגב (ש.ל.ב) בע"מ, פורסם במאגרים [22.07.02]). מקרים נוספים בהם יורה בית המשפט על פירוק החברה הם כאשר קיום החברה ידרוש פיקוח שיפוטי בלתי סביר על ענייניה; העדרם של נושים, עובדים או צדדים אחרים אשר עתידים להיפגע מפירוק החברה; והמשך קיומה של החברה יוביל לפגיעה בזכויותיו הקנייניות של בעל מניות ולא ניתן למנוע את הפגיעה על ידי סעד שפגיעתו פחות חמורה ( פירוק חברות, שם; פש"ר (תל-אביב-יפו) 1816/00 בעניין גלריית גורדון; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1355/04 בעניין היכל הכרך בע"מ). במסגרת שיקולי הצדק והיושר נמצא מקום, בין השאר, גם להתנהגות הצדדים, לתום לב, להגינות ולצרכיה של החברה (ע"א 877/07 בעניין גפן).

ומהכלל אל הפרט.

9.         אכן כאמור, לא כל סכסוך בין בעלי מניות יש בו להצדיק מתן צו פירוק. גם כאשר סכסוך בין בעלי מניות מוביל לשיתוק פעילות החברה יש לבחון האם מהות הסכסוך מצדיקה את התוצאה לפיה פעילות החברה משותקת. ברם, במקרה זה, מכתבי הטענות ומטיעוני הצדדים כפי שנשתקפו בעיני בית המשפט במהלך הדיון באופן בלתי אמצעי, עולה כי בין שני בעלי המניות בחברה (המבקש ומר רזיאל מליח) ועושי דברם (מר שבתאי ומר מליח) גבה טורא ויחסיהם התדרדרו לחוסר אימון מוחלט. כל אחד מהצדדים מאשים את חבירו בהעלמת מידע ובהברחת הכנסות. בנסיבות אלו די ברור כי לא ניתן לפתור את המצב במתן החלטה קונקרטית במחלוקת שבין הצדדים, לאחריה ישובו הדברים למסלולם. אכיפת המשך היחסים ה"תאגידיים" בין הצדדים במצב דברים זה בניגוד לרצונו של אחד משני השותפים אך יוביל להליכים משפטיים מרובים נוספים שנזקם עולה באופן ניכר על התועלת שבהמשך הפעלת החברה (ראו פש"ר (תל-אביב-יפו) 1816/00 בעניין גלריית גורדון). סכסוך זה שבין בעלי המניות גם מונע כבר עתה ובוודאי יימנע בעתיד את הפעלת החברה באופן סדיר. מצב דברים זה עלול להגדיל את חובות החברה כלפי נושיה אשר ימצאו את עצמם בסופו של יום בפני שוקת שבורה כשיתקשו לגבות חובם.

10.       התמונה שנצטיירה היא כי מדובר בחברה שהיא למעשה שותפות כשלא ניתן לומר שפירוקה במצבה כיום בעודה סולבנטית יסב נזק משמעותי בהביאו פעילות כלכלית רווחית לסיום לא נחוץ. גם לא התרשמתי כי פירוק החברה יגרום נזק לצדדים שלישיים, שאינם מעורבים בסכסוכים שבין המשתתפים לבין עצמם, כעובדים שיאבדו את מקום עבודתם, נושים שעלולים להיוותר בלא כספם וכיוצ"ב. לכל הפחות לא נטען אחרת על ידי הצדדים. אדרבה, יש רגליים לסברה שהמשך המצב הקיים עלול להוביל כאמור, למצב בו חובות החברה אך יתפחו כשבשל שיתוקה הכנסותיה יפחתו או שמא ייפסקו כליל, דבר שעלול לפגוע בנושיה.

בשל כל אלו נדמה כי סעד הפירוק הוא הסעד הנכון במקרה זה, ואין מנוס אלא להורות על פירוק החברה.

אני ממנה בזה את עו"ד גיורא דבל מרח' הרב קוק 8, ירושלים כמנהל מיוחד של החברה. עו"ד דבל יחתום על ערבות בסך 150,000 ש"ח.

ניתנה היום,  כ"ח  אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: